הרגע הזה שידעתי שאני כאישה לא מוותרת בשום מחיר על חלום האמהות
ואנחנו כזוג לעולם לא נוותר על ההורות והחלום לחוות חיי משפחה לקחת לא מעט זמן.
מחשבות,התלבטויות בדיקות קדימה ואחורה,עד שהחלטנו לרוץ על עניין הפונדקאות.
המודע הייה צריך להשאיר מאחוריו את כל מה שאסף עד לנקודה זאת,
הנפש הייתה צריכה ללמוד להתגבר על הכאב,
וברגע שהלב החליט הבנתי שזה הצעד שלנו.
אין טעם להסתכל אחורנית,
אנחנו מביטים קדימה ומדמיינים את העתיד.(בית בלי גדר,חצר פרועה תאומים וחתול בשם אלישע ,שמאז נעלם...)
אנחנו חדורי מטרה ומוטיבציה,
מגובים בהמון המון אהבה ,עזרה ותמיכה נפשית יצאנו לדרך.
אף אחד לא הבטיח שהדרך תהייה קלה או נוחה,
נהפוכו היא הייתה עם לא מעט מכשולים נפשיים ופיזים, כאבי לב ולעיתים אכזבות -בעיקר מאנשים,
אבל עם סוללת מעריצים,קמעות ,ברכות והרבה אמונה ידענו שנוכל לצלוח אותה.
בטבילסי שעברי ועמליה רק בני פחות מחודש בזמן שאנחנו מחכים לדרכונים,
ראיתי איך נרקם יריד החורף המטורף של נתנאלה,
באחד הערבים ישבתי ודיברתי עם נתנאלה במחשב על כמה אני רוצה וצריכה את ההזדמנות הזאת,
שנתנאלה הציעה לי להשתתף בעיר החלומות ידעתי ממש כמו אז שעל הזדמנות כזו אני לא מוותרת.
אמרתי לה בחוצפתי שאחשוב על זה ,יותר נכון על לוגיסטיקת בייביסייטירים על הילדים,ואחזור עם תשובה.
אבל בפנים כבר צרחתי- כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן i'm in.
גם כאן שלל קולגות מהיריד שהכרתי בעיקר בפייסבוק,עודדו תמכו ועזרו לי לקחת את ההזדמנות הזאת ביידים ולהגשים את החלום.
שלא תטעו היו לי מלא רגשות אשם איך אני חוזרת כ"כ מהר לעבוד,ומה יהיה עם הילדים,ומי יהיה איתם ועוד יותר חפירות האם הם ישנאו אותי על כך,- זוכרת הדס מותק הול???
וגם כאן שלל נשמות טהורות ניסו להרעיש מאחורה לערער אותי ולהניע אותי מזה לא פעם,
אבל אני ידעתי מה אני רוצה לעשות.
נחושה בניתי לעצמי תוכנית עבודה,
מחברות סקיצות ושלל רשימות,
עבדתי בכל זמן שהם ישנו וישנתי פחות שעות-אני עדין משלימה אותן,
הבית הייה נראה כמו מפעל יצור לאקססוריז ומתפרה קטנה,
חילקתי משימות,האצלתי סמכויות, גייסתי והפעלתי את כל בני המשפחה כולל את החברים בזה,-כפרה עליכם!!!
ואפילו הצלחתי לייצר מיני קולקצייה ראשונה של mini me-קולקציית ילדות בהשראת קו הוינטא'ז שלי
ידעתי (בערך)איך,רק הייתי צריכה הזדמנות קטנה להוכיח לעצמי לא לפחד.להזכיר לעצמי שמה שהנחה אותי אז בדבר העצום הזה ילווה אותי גם עכשיו,אין יותר פחד!!!
בסוף הרמתי חנות קטנה ומתוקה לתפארת בעיר החלומות,
שכל החולמות שלי הגיעו לבקר,לפרגן לתמוך ולקנות,כולל חולמות חדשות,התרגשתי מאוד.
תסריט הקיץ של אביה שמלווה אותי בכל מכירה חלף ובמקומו הגיע פרגון ממקום יוצא דופן.
שהגיעו כמה חולמות שאותן לא הכרתי אבל הן הכירו אותי מהבלוג הזה,מהפוסט המפורסם שלי,הבנתי כמה חזק הדבר הזה.
כל אחת עם סיפור אישי מורכב ומרגש,שהצלחתי לגעת בהן והן כמובן נגעו בי,
אישה מדהימה שרק באה לתת לי חיבוק גדול,(ויצאה בסוף גם עם שמלה מהממת ומתנה ממני)
אחרת שהפצירה בי להמשיך ולכתוב,שלישית שאמרה כמה אני השראה עבורה.
אז הבנתי כמה חזקה ההזדמנות הזאת עבורי לכתוב את מה שעברתי,
לחשוף את עצמי במקומות הכי אינטימיים בשביל לתת לנשים רבות את התחושה שהן לא לבד בפחדים שלהן,
לקחת את הגורל שלי ולהפוך אותו למשהו הרבה יותר גדול.
הבנתי איך הבלוג הזה בדיוק כמו הבגדים שלי הוא -one of a kind
כאילו מהסוג שמצליחים כל פעם לגעת בנשים,לרגש,
לא תמיד הם מתאימים לכולן אבל מי שמתחברת נשבית בקסם ולא רוצה לעזוב,
והבנתי שבאמת כל מה שאני עוברת הוא לגמריי- מסע מעוצב.
הזדמניות נקרות לחיינו לא סתם.
ממש כמו במשחק מחשב גם בשביל החיים שלנו יש נקודות איסוף מתנות,צבירת נקודות ודלתות יציאה.
אני בוחרת לחשוב שאם כבר הייתי צריכה לעבור את זה,
אז כל עניין הפונדקאות הייתה תמהיל מדוייק של הזדמנות טובה מעורבבת טוב טוב עם תזמון נכון ושאר חומרים.
תזמון זה הכול בחיים,והזדמניות תמיד נמצאות איתנו,צריך פשוט להרים את הראש ולהסתכל יותר לצדדים.
ואם עדין לא מצאתם את הקשר חכו לפוסט הבא אולי שם תבינו יותר....
תמונות מופלאות-
Simsisters PhotoStyling
