החודש הוא חודש ניסן,
חודש של ניסים ונפלאות וחודש של יציאת מצרים.
לפני כ 6 שנים בחודש ניסן ממש קרוב ליציאת מצרים קיבלתי בשורה.
האמת שחיכתי לבשורה אחרת,בשורה בצורת קויים על סטיק של בדיקת הריון אבל היא לא הגיעה ובמקומה הגיעה בשורה אחרת.
היו לי את כל הסיבות לשבור את הכלים ולא משחקים ולהכנס לדיכאון עמוק אבל בחרתי בחיים.
בחרתי ליצור,לטייל,לצחוק, לעבוד,לחלום ובעיקר להאמין...
זה הייה לפני יריד פסח גדול וכל מה שראיתי לנגד עיני זה איך אני לא עוצרת עכשיו כי אולי ידעתי שאם אעצור לחשוב ולעכל קצת זה יכאב.מאוד.ובצדק.
הגידול שלי חזר.
ולא סתם, הוא חזר במקום שאי אפשר לנתח אותו.
כרגע כל מה שנשאר זה לחכות לטיפול ביולגי ניסיוני מהפכני ובגדול להתפלל.והרבה.
אז גיליתי את כוחה של תפילה.
תפילה שעזרה לי לעבור יום אחרי יום.
תפילה שעזרה לי להרדם בשקט בלילה.
שהפיגה חרדות ומתחים.
כזאת שנתנה בי המון אמונה שיהיה בסדר וכמובן התפילה שהביאה לי את עברי ועמליה.
אולי זה הייה בגלל חודש ניסן,בכל מקרה אני מרגישה שזאת הייתה יציאת המצרים שלי.
מחלה מבחינתי לא מביאה רק דברים שלילים בתוכה.
אף פעם לא חשבתי ככה ולו לרגע.
היא הביאה איתה כל כך הרבה דברים טובים,
את איתי הבן זוג המדהים שלי שאם לא המחלה הזאת הייתי נשארת בארה"ב בטח גרושה ואומללה.
היא גרמה לי ולכל משפחתי להתקרב עוד יותר ולהבין כל פעם מחדש שאין-אין דבר יותר חשוב בעולם ממשפחה אוהבת ותומכת.
היא קירבה ואיחדה והפגישה ביני לבין אנשים שהפכו והיו חברים מדהימים שלי, שלא זזו ממני לרגע ועדין לא זזים,הם תמיד לצידי לשמוע אותי.בכל שעה ושעה לא משנה כמה קרצייה אני יכולה להיות.
והיא בעיקר החזירה לי אותי.
החזירה וגרמה לי לחשב מסלול מחדש.
עזרה להבין,לקבל,לאהוב,למחול, להסכים, לבכות, לצרוח, לכאוב, לצחוק, לדעת לחלום, להתפלל,להגשים ובעיקר לדייק אותי...
המשך יבוא...
חודש של ניסים ונפלאות וחודש של יציאת מצרים.
לפני כ 6 שנים בחודש ניסן ממש קרוב ליציאת מצרים קיבלתי בשורה.
האמת שחיכתי לבשורה אחרת,בשורה בצורת קויים על סטיק של בדיקת הריון אבל היא לא הגיעה ובמקומה הגיעה בשורה אחרת.
היו לי את כל הסיבות לשבור את הכלים ולא משחקים ולהכנס לדיכאון עמוק אבל בחרתי בחיים.
בחרתי ליצור,לטייל,לצחוק, לעבוד,לחלום ובעיקר להאמין...
זה הייה לפני יריד פסח גדול וכל מה שראיתי לנגד עיני זה איך אני לא עוצרת עכשיו כי אולי ידעתי שאם אעצור לחשוב ולעכל קצת זה יכאב.מאוד.ובצדק.
הגידול שלי חזר.
ולא סתם, הוא חזר במקום שאי אפשר לנתח אותו.
כרגע כל מה שנשאר זה לחכות לטיפול ביולגי ניסיוני מהפכני ובגדול להתפלל.והרבה.
אז גיליתי את כוחה של תפילה.
תפילה שעזרה לי לעבור יום אחרי יום.
תפילה שעזרה לי להרדם בשקט בלילה.
שהפיגה חרדות ומתחים.
כזאת שנתנה בי המון אמונה שיהיה בסדר וכמובן התפילה שהביאה לי את עברי ועמליה.
אולי זה הייה בגלל חודש ניסן,בכל מקרה אני מרגישה שזאת הייתה יציאת המצרים שלי.
מחלה מבחינתי לא מביאה רק דברים שלילים בתוכה.
אף פעם לא חשבתי ככה ולו לרגע.
היא הביאה איתה כל כך הרבה דברים טובים,
את איתי הבן זוג המדהים שלי שאם לא המחלה הזאת הייתי נשארת בארה"ב בטח גרושה ואומללה.
היא גרמה לי ולכל משפחתי להתקרב עוד יותר ולהבין כל פעם מחדש שאין-אין דבר יותר חשוב בעולם ממשפחה אוהבת ותומכת.
היא קירבה ואיחדה והפגישה ביני לבין אנשים שהפכו והיו חברים מדהימים שלי, שלא זזו ממני לרגע ועדין לא זזים,הם תמיד לצידי לשמוע אותי.בכל שעה ושעה לא משנה כמה קרצייה אני יכולה להיות.
והיא בעיקר החזירה לי אותי.
החזירה וגרמה לי לחשב מסלול מחדש.
עזרה להבין,לקבל,לאהוב,למחול, להסכים, לבכות, לצרוח, לכאוב, לצחוק, לדעת לחלום, להתפלל,להגשים ובעיקר לדייק אותי...
המשך יבוא...