יום ראשון, 28 באוגוסט 2016

חלומות


 לילדים ולי יש משחק כל ערב לפני השינה שהם כבר במיטות הם שואלים את אותי ואת עצמם על מה חולמים הלילה.
כל אחד אומר בקול רם על מה הם החלומות שלו,ברוב המקרים זה על כלבים,דולפינים להיות סמי הכבאי
נסיכה או שאמא תכין מלא עוגות שוקולד-חלום אמיתי!!!-
ואז הם שואלים אותי,
אמא על מה את תחלמי הלילה-
,וכל לילה מקבלים את אותה התשובה,
אני חולמת שתשנו טוב,וכולנו תמיד נהייה יחד בריאים ומאושרים ,בדר"כ זה מספק אותם וגם אותי.

תמיד הייתי אלופת החלומות,המשפחה שלי קוראים לי פנטזיונרית אבל הם גם יודעים שאפשר לסמוך עליי שאגשים את כולן.
עוד כילדה ברחתי לי לעולם החלומות,פעם אחת מעצבת אופנה,פעם מנקת רחובות-(סיפור אמיתי) והמון פעמים פרימה בלרינה.
מדמיינת שאני מבקרת בכל מיני יעדים רחוקים,כמו אמריקה לונדון ותל אביב ,בכל זאת ילדה בת 5 מב"ש.

היו לי חלומות לראות את צביקה פיק,להיות בהופעה של הביטלס,לפגוש את ניקה קוסטה ואבא שלה להכיר את ירדנה ארזי,להפריע לשומרי מלכת אנגליה ולבקר את אבא שלי בגן עדן.
גדלתי והבנתי שיש חלומות שנועדתי להגשים ויש כאילו שניתן לוותר-ראו מקרה גן עדן

בתל אביב כבר הייתי מאז המון פעמיים,
לאמריקה עד אז לא הגעתי אבל הדודים מהרצליה עשו עבודה דיי טובה,
ורקדתי איזה 10 שנים בלהקת בת דור כך שזה לחלוטין קירב אותי מבחינתי לתואר הנכסף


ואז הגיע חלום חדש ללכת בעקבות אחי וללמוד בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון
לא הייתי הילדה הכי סביבתית שיש
טיולים מבחינתי היו לכנרת ירושלים וים המלח וטיולי שופינג לדיזנגוף סנטר ושוק בצלאל עם אחותי הגדולה.
אבל המדבר,השקט,השינוי,העצמאות בגיל 14 ומלא חברים מגניבים חדשים מכל הארץ,נשמע לי הכי רומנטי שיכול להיות עבורי.
נשענת על סיפוריו של אחי,רואה איך הוא התפתח לבן אדם כ"כ מיוחד ויודעת שזה החלום שלי

בכל שנות התיכון, בעזרתן של החברות הכי טובות שלי, 
חלמנו יחד איך אנחנו מבריזות מבי"ס ונוסעות בטרמפים למועדון הדוליטל
איך אנחנו מתפלחות להופעה של מוניקה סקס בלוגוס,
,איך אנחנו עושות מסיבות אסורות על הצוק עם אבטיח על הראש
חוגגות את היותנו יחד עם המנטרה של רוק,חצאית סקוטית,ד'ר מרטינס שחורות ואלכוהול
הכי מגניבות שיש ומפגרות באותה מידה,
ובעיקר איך אנחנו כל אחת מאתנו מתחתנת עם אליל רוק אחר
ברי סחרוף,מאור כהן,גי'ם מוריסון,ורוברט סמית היו הארסנל,
. קעקענו אותם ככרטסי ביקור בתחנה המרכזית בב"ש ורשמית הם איתנו לכל החיים.




אז כל החלומות המגניבים התגשמו עבורנו כמה וכמה פעמיים מינוס החתונות המפוארות,
אגב לעתים ניצבת מול המראה עם חצאית סקוטית וחולמת שאני עדין בת 16.










ואז הטיול של אחרי.
היו לי כ"כ הרבה יעדים לכבוש וכבשתי את כולם.
קניתי כרטיס לכיוון אחד לניו יורק ואחריי כמה חודשים למרכז אמריקה,
 לא ידעתי מה אפגוש בדרך אבל ידעתי שאחזור שונה לחלוטין,
בחיידק הזה ועוד אחרים נדבקתי,
אהבתי את תחושת החופש הבלתי מעורערת,
אהבת את היותי אדון לעצמי,
אהבתי להיות לבד ולהנות מזה,
אהבתי שההחלטה הכי קשה עבורי הייתה לאן אמשיך מכאן ומה אוכל בצהריים,
אהבתי להתבטל,
שנשרף לי השיער משעות ים-לא שמעו אז על מלנומה,
שקיעות מהממות,
נופים מרהיבים,
טעמים וריחות חדשים,
אנשים מתרביות שונות,
לדבר שפה חדשה,
לפנטז ולהגשים כ"כ מהר..

ידעתי שכך אני רוצה מעכשיו,
לחיות את החיים על  160 קמ"ש 24/7,
לעבור ממדינה למדינה,
בין יבשת אחת לאחרת,
בין מרכז אמריקה למזרח אסיה,
בין טרק בארנאל לויפאסנה בגי'פור.

אבל אז משהו בבטן התחיל לדגדג לי,
עברתי פרידה שהרגישה כמו גירושים ,
 החלום של למצוא את אהבת חיי ולהקים משפחה הייה גדול מהכול,
ופתאום זה קרה.
 ממש שלא הייתי מוכנה לכך,
איתי הגיע לחיי והשמחה הייתה גדולה.
ידעתי שמצאתי מישהו  שמשלים אותי כ"כ.
ידעתי שמצאתי את הבית שלי,
היציבות שלי
השורשים שלי,
מחזיר אותי לקרקע כל פעם שאני מתעופפת קצת יותר מדיי גבוה,
מחזיק לי את השיער ואומר לי שאני יפה גם שאני מקיאה בשירותים
אהבת אמת.
.חלום







השלב הבאה הייה ידוע מראש אבל לחלומות ורצונות אין תאריך יעד ,
אנחנו משגרים אותם לאוויר אבל לא יודעים מתי הם באמת יתגשמו.
ואני שיודעת דבר או שניים על החיים ,
למדתי שהם קורים בזמן שהם צריכים לקרות..
אז אחריי הרבה כאב ,יסורים,אכזבות,השלמה,אמונה חזקה והתמדה שיגרתי את החלום להיות אמא לאוויר.
אישה אחת טובה תפסה והגשימה לנו את החלום.
פרויקט עברי ועמליה יצא לאוויר ,ובתאריך 7.10.2013 הגשמנו את החלום הכי גדול בחיינו להיות הורים.


אחריי זה הבנתי שאין חלום שהוא גדול מדיי עבורי.
הכול מבחינתי כרגע הוא בר השגה.


כבר סיפרתי לא פעם איך בין מסע אחד לשני גליתי שאני נשאית של גן נדיר סרטני נדיר ביותר שאינו ניתן לריפוי אבל ניסים בחיי קורים כל יום,
מאז סדר ההעדפות שלי השתנה קצת,
אך לא החלומות,
הם רק גדלו והתעצמו,
החלום הכי גדול שלי הוא כמובן להבריא,
ואני עושה כל יום מה שאני יכולה להפוך את החלום הגדול הזה למציאות חיי.
כל יום אני מבריאה קצת יותר,
לא רק בגוף אלא גם בנפש.
אבל אני חושבת שלאדם יכולת ריפוי גדולה בתוכו.
עם הרבה עבודה לא פשוטה של כוח רצון,
התכוננות,
תפילות ,
אוכל בלי רגשות אשם,
מדיטציה על הצוק ושלל טיפולים אלטרנטיביים,ובעיקר מערך של אנשים שאוהבים אותי ואני אותם ואת עצמי,אנחנו יכולים לרפא את חיינו,
להפוך את חיינו לטובים יותר.


אני לא באמת יודעת אם אני אחלים לגמרי,
אבל אני כבר מזמן לא מתעסקת עם השאלה הזאת,
והאמת ממש לא מעניין
שחררתי את כל מה שלא בשליטתי,
נסו זה אדיר!!
הדרך עבורי מורכבת מעוד הרבה חלומות קטנים,
לעשות עוד ויפאסנה,
לבקר שוב בניו יורק,
חגיגות 40  עם החברות שלי בזנזיבר,(מביאה לכולם חצאית סקוטית)
לעשות יוגה,
לטייל עם הילדים ואיתי טיול ארוך בהודו,
להתמיד בעבודה פנימית,
אבל אני נוטה לא להעמיס עליי ולחלום תמיד מה שאני יכולה להגשים,
לעתים החלום תופס להרבה שנים,
לפעמיים אני זונחת אותו אחריי כמה דקות ועוברת לחלום אחר,
אבל בסופו של יום  אני יודעת שכל שכל הרצונות שלי הם ברי השגה.
אין שום דבר שהוא באמת חלום עבורי-הכול מציאות.




יום שבת, 9 באפריל 2016

ניסן ונפלאות

החודש הוא חודש ניסן,
חודש של ניסים ונפלאות וחודש של יציאת מצרים.
לפני כ 6 שנים בחודש ניסן ממש קרוב ליציאת מצרים קיבלתי בשורה.
האמת שחיכתי לבשורה אחרת,בשורה בצורת קויים על סטיק של בדיקת הריון אבל היא לא הגיעה ובמקומה הגיעה בשורה אחרת.
היו לי את כל הסיבות לשבור את הכלים ולא משחקים ולהכנס לדיכאון עמוק אבל בחרתי בחיים.
בחרתי ליצור,לטייל,לצחוק, לעבוד,לחלום ובעיקר להאמין...
זה הייה לפני יריד פסח גדול וכל מה שראיתי לנגד עיני זה איך אני לא עוצרת עכשיו כי אולי ידעתי שאם אעצור לחשוב ולעכל קצת זה יכאב.מאוד.ובצדק.

הגידול שלי חזר.
ולא סתם, הוא חזר במקום שאי אפשר לנתח אותו.
כרגע כל מה שנשאר זה לחכות לטיפול ביולגי ניסיוני מהפכני ובגדול להתפלל.והרבה.

אז גיליתי את כוחה של תפילה.
תפילה שעזרה לי לעבור יום אחרי יום.
תפילה שעזרה לי להרדם בשקט בלילה.
שהפיגה חרדות ומתחים.
כזאת שנתנה בי המון אמונה שיהיה בסדר וכמובן התפילה שהביאה לי את עברי ועמליה.
אולי זה הייה בגלל חודש ניסן,בכל מקרה אני מרגישה שזאת הייתה יציאת המצרים שלי.

מחלה מבחינתי לא מביאה רק דברים שלילים בתוכה.
אף פעם לא חשבתי ככה ולו לרגע.

היא הביאה איתה כל כך הרבה דברים טובים,
את איתי הבן זוג המדהים שלי שאם לא המחלה הזאת הייתי נשארת בארה"ב בטח גרושה ואומללה.
היא גרמה לי ולכל משפחתי להתקרב עוד יותר ולהבין כל פעם מחדש שאין-אין דבר יותר חשוב בעולם ממשפחה אוהבת ותומכת.
היא קירבה ואיחדה והפגישה ביני לבין אנשים שהפכו והיו חברים מדהימים שלי, שלא זזו ממני לרגע ועדין לא זזים,הם תמיד לצידי לשמוע אותי.בכל שעה ושעה לא משנה כמה קרצייה אני יכולה להיות.

והיא בעיקר החזירה לי אותי.
החזירה וגרמה לי לחשב מסלול מחדש.
עזרה להבין,לקבל,לאהוב,למחול, להסכים, לבכות, לצרוח, לכאוב, לצחוק, לדעת לחלום, להתפלל,להגשים ובעיקר לדייק אותי...


המשך יבוא...

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

מי אני

פעם ששאלו אותי מי אני לא תמיד ידעתי מה להשיב.
הכול בילבל אותי,תמיד הייתי ליד אבל אף פעם לא ממש בתוך.

הייתי בת במשפחה מרובת ילדים אבל גדלתי לבד,
למדתי עיצוב אופנה אבל התעסקתי בקניינות,
הייתי אמא בחלומותיי כבר מגיל 16 אבל בפעל לקח לי הרבה יותר לילה סוער כדי לממש את החלום הזה,
הייתי בכל כך  בהרבה מקומות בעולם אבל אף פעם לא גרתי בהם כמו שממש רציתי,
הייתי מלא מלא דברים ולפעמיים הרגשתי בעצם שאני לא ממש יודעת מה אני,מי אני...
(אפילו שחליתי ואיבחנו אותי לא עברתי דרך המחלקה האונקולוגית,ולזה אני תמיד מודה....)

תמיד אמרו לי שילדים מגיעים הכול נעשה יותר ברור,
לא ממש הצלחתי להבין איך הכול ברור שפתאום יש לך הרבה פחות זמן בעיקר לעצמך,
אבל אכשהו זה קרה ממש ככה.
אני אמא לתאומים הכי הכי,
מתגוררת במקום שאני מאוד אוהבת,
עושה הכול בדיוק ולא ליד יותר.(לפחות ממש משתדלת)

וזה בדיוק העניין,
בכל תהליך נסיונות הכניסה להריון,
תקופה כ"כ קשה מורכבת בעייני,תמיד לא הבנתי למה זה לא מצליח,
ולא זה לא קורה ,
ולמה זה עדין לא שם החלום שלי,
תמיד הייתה הרגשה של חוסר דיוק באוויר,
איך דווקא לי שהכי פרקפציוניסטית,ומה יותר כואב מלחפש הריון ולגלות סרטן..

אבל החיים מדוייקים לכולם,
צריך רק להקשיב,לחיים עצמם,
לפסקול שלהם,
לשמוע מה יש להם להגיד.
מה יש לגוף להגיד.

הגוף שלי אמר לי בכזה ברור ,
תקשיבי  מותק "את להריון לא יכולה להכנס,
נכון הכול בסדר מבחינה פיזיולוגית ,אבל עדין יש משהו שמסכן אותך,לא טוב לך הריון"

זאת הייתה מכה קשה,ולקח לי כמה זמן להתאושש ממנה ,
ידעתי  שאני צריכה להכיל אותה,לעבד אותה,ממש להתאבל עלייה וברגע אחד הבנתי כמה הטבתי ודייקתי לעשות זאת.
הכול השתחרר.
בחרתי להיות אמא בכל מקרה ,
לא באמת הייה חשוב לנו אופן אלא התוצאה והדרך הנפלאה,
למזלנו התברכנו במשפחה נפלאה שעטפה וחיבקה,בחברים טובים שעטפו, ביכולות כלכליות וגם ביכולות נפשיות להכיל ולצלוח את התהליך המדהים הזה.
ברגע שעלינו למטוס שלקח אותנו לאמא גיאורגיה,,הבנו שנינו שזה זה ומכאן לא נחזור ביידים ריקות.

חומות של כאב ותיסכול,האשמה עצמית נפלו ברגע.
ואושר,אופטמיות התרגשות ואמונה גדולה מילאו את החלל הזה שבנו...

זה הייה הרגע שהבנתי שזאת היא הדרך,
זה המסע שאנחנו צריכים לעבור,
וזאת הדרך הכי המדוייקת עבורי,עבורנו,

הבנתי שיעוד אינו צריך להגיע בסבל ויסוריים,
הוא יכול ואפילו עדיף שיגיע גם עם אלפיי זרי פרחים,
 הבנתי מאוד מהר שאם אין דיוק בחיים אז אין בעצם כלום.
כל דבר שנעשה זה יהיה ליד,
שתמיד לא נהייה ממש מרוצים ממה שנקבל כי זה לא מה שהיינו צריכים לקבל.
דיוק מופיע בכ"כ הרבה תחומים,בעצם בכל דבר ודבר,
בתזונה שאתה בוחר,באנשים שאתה מכניס לחייך,בבית שאתה גר בו,במקצוע שאתה בוחר-או בוחר אותך..

אני חווה זאת כרגע בעיקר בילדיי(זה הכי מעסיק אותי כנראה עכשיו) שאני לא מדוייקת עם עצמי הם תמיד מראים לי כמה ואיך.

ואיך מקיימים את זה,
זאת כנראה העבודה הכי קשה בחיים,
אני לא הולכת לגלות לכם הכול ישר...
רק אומר שצריך פשוט להתכונן כל הזמן.

שבוע מקסים...