יום ראשון, 7 בפברואר 2016

מי אני

פעם ששאלו אותי מי אני לא תמיד ידעתי מה להשיב.
הכול בילבל אותי,תמיד הייתי ליד אבל אף פעם לא ממש בתוך.

הייתי בת במשפחה מרובת ילדים אבל גדלתי לבד,
למדתי עיצוב אופנה אבל התעסקתי בקניינות,
הייתי אמא בחלומותיי כבר מגיל 16 אבל בפעל לקח לי הרבה יותר לילה סוער כדי לממש את החלום הזה,
הייתי בכל כך  בהרבה מקומות בעולם אבל אף פעם לא גרתי בהם כמו שממש רציתי,
הייתי מלא מלא דברים ולפעמיים הרגשתי בעצם שאני לא ממש יודעת מה אני,מי אני...
(אפילו שחליתי ואיבחנו אותי לא עברתי דרך המחלקה האונקולוגית,ולזה אני תמיד מודה....)

תמיד אמרו לי שילדים מגיעים הכול נעשה יותר ברור,
לא ממש הצלחתי להבין איך הכול ברור שפתאום יש לך הרבה פחות זמן בעיקר לעצמך,
אבל אכשהו זה קרה ממש ככה.
אני אמא לתאומים הכי הכי,
מתגוררת במקום שאני מאוד אוהבת,
עושה הכול בדיוק ולא ליד יותר.(לפחות ממש משתדלת)

וזה בדיוק העניין,
בכל תהליך נסיונות הכניסה להריון,
תקופה כ"כ קשה מורכבת בעייני,תמיד לא הבנתי למה זה לא מצליח,
ולא זה לא קורה ,
ולמה זה עדין לא שם החלום שלי,
תמיד הייתה הרגשה של חוסר דיוק באוויר,
איך דווקא לי שהכי פרקפציוניסטית,ומה יותר כואב מלחפש הריון ולגלות סרטן..

אבל החיים מדוייקים לכולם,
צריך רק להקשיב,לחיים עצמם,
לפסקול שלהם,
לשמוע מה יש להם להגיד.
מה יש לגוף להגיד.

הגוף שלי אמר לי בכזה ברור ,
תקשיבי  מותק "את להריון לא יכולה להכנס,
נכון הכול בסדר מבחינה פיזיולוגית ,אבל עדין יש משהו שמסכן אותך,לא טוב לך הריון"

זאת הייתה מכה קשה,ולקח לי כמה זמן להתאושש ממנה ,
ידעתי  שאני צריכה להכיל אותה,לעבד אותה,ממש להתאבל עלייה וברגע אחד הבנתי כמה הטבתי ודייקתי לעשות זאת.
הכול השתחרר.
בחרתי להיות אמא בכל מקרה ,
לא באמת הייה חשוב לנו אופן אלא התוצאה והדרך הנפלאה,
למזלנו התברכנו במשפחה נפלאה שעטפה וחיבקה,בחברים טובים שעטפו, ביכולות כלכליות וגם ביכולות נפשיות להכיל ולצלוח את התהליך המדהים הזה.
ברגע שעלינו למטוס שלקח אותנו לאמא גיאורגיה,,הבנו שנינו שזה זה ומכאן לא נחזור ביידים ריקות.

חומות של כאב ותיסכול,האשמה עצמית נפלו ברגע.
ואושר,אופטמיות התרגשות ואמונה גדולה מילאו את החלל הזה שבנו...

זה הייה הרגע שהבנתי שזאת היא הדרך,
זה המסע שאנחנו צריכים לעבור,
וזאת הדרך הכי המדוייקת עבורי,עבורנו,

הבנתי שיעוד אינו צריך להגיע בסבל ויסוריים,
הוא יכול ואפילו עדיף שיגיע גם עם אלפיי זרי פרחים,
 הבנתי מאוד מהר שאם אין דיוק בחיים אז אין בעצם כלום.
כל דבר שנעשה זה יהיה ליד,
שתמיד לא נהייה ממש מרוצים ממה שנקבל כי זה לא מה שהיינו צריכים לקבל.
דיוק מופיע בכ"כ הרבה תחומים,בעצם בכל דבר ודבר,
בתזונה שאתה בוחר,באנשים שאתה מכניס לחייך,בבית שאתה גר בו,במקצוע שאתה בוחר-או בוחר אותך..

אני חווה זאת כרגע בעיקר בילדיי(זה הכי מעסיק אותי כנראה עכשיו) שאני לא מדוייקת עם עצמי הם תמיד מראים לי כמה ואיך.

ואיך מקיימים את זה,
זאת כנראה העבודה הכי קשה בחיים,
אני לא הולכת לגלות לכם הכול ישר...
רק אומר שצריך פשוט להתכונן כל הזמן.

שבוע מקסים...


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה